<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ג'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גרסינן בפרק קמא דתענית היושב בתענית נקרא חוטא שנאמר (במדבר ו' י"א) מאשר חטא על הנפש ומעמידה באדם שאינו בריא וחזק ולא מצי מצער נפשיה, ואי מצי מצער נפשיה נקרא קדוש. ומסקינן שם (י"א ב') אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט ממלאכת שמים. ואף על פי כן כשהציבור בצער חייב לצער עצמו עמהם כמו שמצינו במשה ויקחו אבן וישימו תחתיו ולא כר וכסת כדאיתא במסכת תענית (י"א א'). ובירושלמי (תענית דף ו' א') אמרינן דתענית שאין עוברות ומניקות מתענות בו אין נוהגות תפנוקין אלא כדי קיום הולד. ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ב ב') גרסינן גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו. ובתוספתא (תענית פ"ב הי"א) תניא עיר שהקיפוה גוים וכן יחיד הנרדף מפני גייס או ליסטין או רוח רעה אין רשאין להתענות שלא לשבר כחן.
<h2>דף יב.</h2>
בפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ד א' ותד"ה מתענין) פסקינן הילכתא מתענין לשעות ואם השלים מתפלל תפילת תענית, ופירש רבינו שלמה כגון שקבל עליו תענית משש שעות ולמעלה, שהרי כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית, אמנם לא אכל בשש שעות ראשונות אבל לא לשם תענית נתכוון, וכן היא בהדיא בפרק קמא דתענית (שם) והא דאמר שמואל (שם) כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית ואי יתיב דמי למפוחא דמלי זיקא יש לפרש כגון דאמר מאתמול שאם לא יאכל למחר עד חצות יהא בתענית עד שתחשך. אי נמי יש לפרש דשמואל מיירי באדם שנדר להתענות יום אחד ולא ברר באיזה יום וכשבא יום אחד להתענות אם לא קבלו מאתמול אינו יוצא בה ידי נדרו (הגמ"י תעניות פ"א אות כ' בשם התו' שם) ומעשה באחד שעשה כמה תעניות ולא קבלם מאתמול ואמר רבינו יעקב שלא הפסיד תעניותיו (עי' תו' שם). וגרסינן בפרק קמא דתענית (שם) מאימתי מקבלה רב אמר במנחה, ושמואל אמר בתפילת המנחה פירוש (עפ"י רש"י) שיאמר עניני בתעניתי שאעשה למחר, ואמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתברא. ובירושלמי דנדרים (דף כ"ו ב') לקח שיטה אחרת דגרסינן שם מדרבי יוחנן ומדרבי יונה ומדרב למדנו שמתענין לשעות, דרבי יוחנן אמר הריני בתענית עד שאסיים פרקי עד שאסיים פרשתי, ורבי יונה הלך לצור ושמע שנפטר בנו של רבי יוסי (הגלילי) אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקיה בצום כל ההוא יומא, ורב אמר לווה אדם תעניתו ופורע.
גרסינן בפרק ראשון דתענית תנו רבנן עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי רבי אלעזר בן ר' שמעון אומר עד קרות הגבר, והלכה כרבי מחבירו, וגרסינן לחד לישנא אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן שינה גמורה כדרך שינת הלילה אינו אוכל אבל מתנמנם אוכל. וגרסינן בירושלמי (תענית דף ה' ב') ובפירוש רבינו חננאל הביאו לא שנו אלא שלא התנה אבל [אם] התנה מותר אפילו ישן.
<h2>דף יב:</h2>
אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד, פירוש בבבל שאין צריכין להתענות על הגשמים אין שם חומר תענית ציבור לאסור במלאכה ולהפסיק מבעוד יום אלא תשעה באב בלבד.
תניא בתוספתא דתענית (מובא ברש"י שבת כ"ד א' ד"ה ערבית בשם תשובות הגאונים) יש אוכל ושותה ומתפלל תפילת תענית כגון לילה שלפני התענית ויש שרוי בתענית ואינו מתפלל תפילת תענית כגון לילה שלאחר התענית. אמנם לא נהגו העם לומר ענינו אלא במנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו, רק שליח צבור בלבד מתפלל בבקר ענינו שאי אפשר שלא יתענה אחד מן הקהל, אע"פ שמתוך ההלכה אינו חושש לזה מדקאמר התם לוזיף מר וליפרע אע"פ שכבר התפלל תפילת תענית ואינו נחשב שקרן מאחר שבדעתו היה להתענות (רש"י שם ותד"ה תעניות ע"ש).
יפה תענית לחלום כאש בנעורת ואפילו בשבת. ויושב בתענית יום אחר מפני שהתענה בשבת וביטל עונג שבת (ע"פ רמב"ם תעניות פ"א הי"ב).
<h2>דף טו:</h2>
שנינו בפרק סדר תעניות כיצד אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין, ומסקינן (י"ח ב') לרבנן דמתענה ומשלים. ובפרק קמא דראש השנה (י"ט א') מסקינן דבשבתות ובימים טובים מותרין להתענות לפניהם ולאחריהם אבל בחנוכה ובפורים אסור לפניהן ולאחריהן מפני שמדברי סופרין הן וצריכין חיזוק.
<h2>דף כו.</h2>
המצוה השלישית היא הלכות תשעה באב ותענית, הרי הוא מפורש בדברי הנביאים צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש הרביעי, וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחדש החמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שהוא בחדש השביעי, וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי (ע"פ רמב"ם תעניות פ"ה ה"ד). שנינו במסכת תענית בפרק אחרון חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, ובתשעה באב נגזרה גזירה על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר שהיתה עיר גדולה לא-להים והיו בה אלפים ורבבות מישראל ובה היה מלך גדול ובן כוזיבא שמו איש מצליח ולבסוף נהרג הוא ועמו וכן בו חרש טורנוס רופוס הרשע שהיה ממלכי אדום את ההיכל ואת סביבותיו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ב'—ג' ע"ש). גרסינן בירושלמי דתענית (דף כ"ה ב') בשבעה באב נכנסו גוים להיכל בשמיני היו מקרקרין בו בתשיעי הציתו בו את האור בעשירי נשרף, רבי אבין ורבי יהושע בן לוי היו מתענין תשיעי ועשירי. בשלשה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסובב להם גלות וצרה גדולה, ובעשרה בטבת סמך נבוכדנצר על ירושלם והביאה במצור ובמצוק (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש). עוד מתענים בי"ג באדר זכר לתענית שנתענו בימי המן, וחילוק יש ביניהם שהרי י"ג באדר שחל להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמשי שהוא י"א אבל אם חל אחד מארבע צומות הללו בשבת דוחין אותו לאחר השבת, ובכולן קורין בתורה שחרית ומנחה ויחל משה, ואוכלין ושותין בלילה חוץ מתשעה באב (עי' רמב"ם שם ה"ה). ובכולן מתענין בהן בערב שבת ומשלימין כדמסקינן בפרק בכל מערבין (עירובין מ"א ב'), ולא עוד אלא אומר בירושלמי (תענית דף י"ג ב') בשם רב הונא אפילו יחיד גוזר על עצמו תענית בערב שבת [ו]מתענה ומשלים.
<h2>דף כו:</h2>
שנינו בפרק אחרון דתענית משנכנס אב ממעטין בשמחה, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס, ומסקינן בגמרא (כ"ט ב') דאפילו לכבס ולהניח אחר תשעה באב אסור, ובגמרא (שם) תניא חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמשי מפני כבוד השבת. ואמר רבא שם (ל' א') הלכה כרבי מאיר שאוסר לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית והלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאומר שאינו אסור אלא אותה שבת בלבד, [כלומר אין אסור אלא אותה שבת] ולא מראש חדש ואף אותה שבת אין אסור אלא עד התענית כרבי מאיר דלפניו אסור לאחריו מותר. שלחו משמיה דרבי יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה (שם כ"ט ב').
שנינו ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. ומסקינן בגמרא (ל' א') שאוכל בשר מליח אחר שני ימים ולילה אחד שעבר זמן אכילת שלמים ושותה יין מגיתו כל זמן שהוא תוסס שזהו שלשה ימים, אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר לאכול בשר ולשתות יין ואפילו הפסיק בה ואמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר אפילו משש שעות ולמעלה ותניא כשני הלשונות וכן הלכה וכן פוסק בהלכות גדולות (דף ל"ט ג'). וכבר נהגו כל ישראל שלא לאכול שום בשר ושלא לשתות שום יין כל היום כולו. רבינו יצחק בר רבי אברהם היה אוסר לאכול תפוחים מבושלים אחר תבשיל אחד בסעודה המפסקת מדאמר בירושלמי דנדרים (דף כ' א') דיוצאין בהן משום עירובי תבשילין הילכך אם יש תבשיל אחר אסור. אמר רב יהודה אמר רב (תענית ל' א') כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. תניא (כ"ט ב' ורש"י) תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל רצונו אפילו בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה המלך בשעתו. ונהגו רבותינו לאסור כל אותה שבוע לספר ולכבס אף על פי שנדחה לאחר השבת.
<h2>דף ל.</h2>
בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד ב') דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענין ומשלימין ביום הכיפורים ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו משמיה דרבי יוחנן. גרסינן בפרק אחרון דמסכת תענית ת"ר כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב, אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה בין בחמין בין בצונן ובפסחים (נ"ד ב') אמרינן דאפילו להושיט אצבעו במים אסור (ע"פ רמב"ם תעניות פ"ה ה"י) ובפרק בתרא דיומא (ע"ח א') אמר שרבי יהושע בן לוי היה נוהג שבערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. נחזור אל הברייתא, ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת סנדל ובתשמיש המטה (לשון רמב"ם שם), ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ואגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא בקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ולהניח תפילין יש שנמנעין מפני שנקראו פאר אף על פי שאבל ביום השני מותר להניח תפילין כאשר בארנו בהלכות אבל (דף רמ"ו ג' בד"ו [הו' במו"ק ט"ו א']) תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים, רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח (שם ל' ב').
